ע"א 29038-10-22

תקציר

פסק הדין נובע ממחלוקת בין משפחות שכנות, משפחת דויטש ומשפחת גואטה, בנוגע לחריגת גבול, בנייה לא נכונה ופגיעה בקיר התמך המשותף שלהן. בית משפט השלום קיבל חלקית את טענות בני הזוג גואטה, והורה לבני הזוג דויטש לשלם פיצויים ולהשתתף בעלות בניית קיר משיק לייצוב קיר התומך. שני הצדדים ערערו. הומלץ שלא לדון בערעור של משפחת דויטש, שכוון הן כלפי בני הזוג גואטה והן כלפי צדדים שלישיים, והם קיבלו המלצה זו. בערעור שהגישו בני הזוג גואטה נטען כי פסיקת בית משפט השלום בעניין פתרון הקיר המשיק אינה צודקת, ההוצאות צריכות להיות מוטלות על משפחת דויטש בלבד, והפיצוי שנפסק אינו מספק. הם גם תבעו הוצאות נוספות בגין עוגמת נפש והוצאות משפטיות מוגברות. בית המשפט דחה את ערעורם של בני הזוג דויטש וקיבל חלקית את ערעורם של בני הזוג גואטה. היא אישרה את החלטת בית משפט השלום לבנות את החומה המשיקה, שכן היא כילתה שטח קטן מהנכס של גואטה, והם הסכימו בתחילה לפתרון זה. עם זאת, בית המשפט שינה את חלוקת העלויות, והקצה שני שלישים לדויטש ושליש לגואטות, בשל אחריותם החלקית של האחרונים והסכמתם הראשונית. בית המשפט הבהיר כי עבודות ניקוז הקשורות לקיר יחולקו כאמור, אך דרישות ניקוז אחרות עלולות לגרור את מלוא העלויות על הגורם האחראי. מנגנון התשלום הותאם: בני הזוג דויטש היו מפקידים את חלקם בנאמנות לפני תחילת העבודה, ובני הזוג גואט היו משלמים לקבלן ומחזירים את הדויטשים. בית המשפט לא פסק פיצוי בגין עוגמת נפש, כפי שלא נטען בתצהיר, והנסיבות לא הצדיקו זאת. בני הזוג דויטש חויבו לשלם למשפחת גואטה הוצאות משפט מהערעור הקודם, בסך 7,500 שקל, ואילו פיקדון הערעור של משפחת גואטה הוחזר. פסק הדין הדגיש את הצורך של שני הצדדים לשקול פתרון הסכסוך ביניהם בדרכי הסכמה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בסכסוך צנוע עם מספר פתרונות מעשיים.