ת"א 2133/06

תקציר

הסכסוך בין התובעים לנתבעת נסב סביב קו הגבול שהפריד בין הנכסים הסמוכים להם. התובעים, שהיו בעלי מגרש 357, ביקשו צו מניעה קבוע שיחייב את הנתבעת, בעלת מגרש 356, לשמור על מרחק של שלושה מטרים בין כל פעילות בנייה לבין הגבול המשותף. הם טענו כי הנתבע הפר דרישה זו וביקשו צווי מניעה שונים, לרבות זה שהוזכר לעיל. בינתיים טענו הנתבעים כי קיבלו היתר בניה והחלו בבנייה בגבולות המותרים. בית המשפט מינה שני מודדים לחקור ולספק חוות דעת מומחים. המודד הראשון שמינתה, מר סבא סוהיל, הגיע למסקנה כי קו הגבול המוזכר בחוזי החכירה של שני הצדדים מצוי בתחום השטח בו התגוררו התובעים. מודד נוסף, מר סוהיל זידאן, שמונה לייצג את האינטרסים של מינהל מקרקעי ישראל, הסכים עם חוות דעתו של מר סוהיל. לאחר מכן הוטל על המודדים לקבוע את קו הגבול על פי הנחיותיו של מודד מנהל, מר קונסורציום. חוות דעתם המשותפת המליצה לקבוע את קו הגבול כאמצע קיר קיים. עם זאת, בית המשפט ציין כי הליך זה אינו בקשה תכנונית ויש להתמקד בבסיס המשפטי המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים. בית המשפט מצא כי הגבול החוקי הקיים, כאמור בחוזי החכירה, נמצא במרחק של שלושה מטרים לפחות מתחילת בניית הנתבעת. לפיכך, נדחתה תביעת התובעים לצו מניעה קבוע, וצו המניעה הארעי שניתן קודם לכן בוטל. התובעים חויבו לפצות את הנתבע בגין הוצאותיהם המשפטיות, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום. מינהל מקרקעי ישראל היה פטור מכל הוצאה הקשורה למקרה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 30.8.09.