בר"מ 6367/15

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על ארנונה, ובפרט ארנונה כללית, שגובה עירייה מבעלי נכסים מקומיים. העירייה קיבצה נכסים ששטחם פחות מ-100 מ"ר לחמש קטגוריות גודל, כאשר כל קבוצה משכה סכומי מס שונים. המשיב, שהגיש תביעה ייצוגית נגד נוהג זה בשם בעלי הנכסים הנפגעים, טען כי שיטת מיסוי זו מנוגדת לחוק ולתקנות בישראל, המכתיבים כי יש לחשב את סכומי המס על בסיס סך כל המ"ר של הנכס כפול שיעור קבוע למ"ר. בית משפט קמא הסכים עם המשיב ופסק לטובתם, והביא את העירייה לערער על ההחלטה. עם זאת, ערכאה גבוהה יותר דחתה את בקשת העירייה למתן רשות ערעור. בכך אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי שיטת המיסוי הנוכחית של העירייה אינה חוקית וכי המשיב הציג אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תצליח להוכיח כי חברי הקבוצה המיוצגת שילמו מיסים ביתר. בית המשפט העליון הדגיש כי המשיב לא נדרש, בשלב זה, להוכיח נזק ממשי שנגרם לחברי הקבוצה אלא רק להוכיח אפשרות סבירה לפגיעה כזו. בנוסף, בית המשפט לא שכנע את טענת העירייה כי שיטת המיסוי שבחרה הביאה למיסוי נמוך יותר לחברי הקבוצה בהשוואה למה שהיו משלמים בעיריות אחרות. העירייה חויבה בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 15,000 ₪.