פ"א 22424-02-23

תקציר

במקרה דנן, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא בשל היעדר טעות מהותית או סטייה קיצונית בגזר הדין שתצדיק התערבות. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו על ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משמעותית או חריגה מנורמות הענישה המקובלות. הסוגיה שעמדה על הפרק נגעה לטענות לאכיפה בררנית במקרה של הפרת חוק הבניה, כאשר המשיבים הועמדו לדין בגין בנייה בלתי חוקית בעוד שכנם שביצע עבירה דומה לא הועמד לדין. בית משפט קמא קבע כי פער זה מהווה אכיפה בררנית, הפוגעת בהוגנות התביעה. בית המשפט הדגיש כי אכיפת החוק חייבת להתנהל באופן שוויוני, ואכיפה בררנית, במיוחד אם היא מבוססת על מטרות פסולות או שיקולים שרירותיים, אסורה. בהקשר הספציפי, היעדר פעולה נגד שכנם של המשיבים הצביע על יישום פסול של מדיניות האכיפה. למרות שהכיר בחשיבות העמדה לדין בעבירות בנייה לשמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק, מצא בית המשפט כי אכיפת עונשים במקרה זה תפגע בהגינות, בפרט כאשר המשיב נושא בתפקיד ציבורי ועלול להיגרם לו נזק מופרז מהרשעה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האכיפה הבררנית מצדיקה אי הרשעה ואי הריסה של הבנייה הבלתי מורשית. ערכאת הערעור מצאה את החלטתו של בית משפט קמא סבירה ומאוזנת ולפיכך לא ראתה עילה להתערב, ואישרה את פסק הדין המבוסס על שיקולי צדק ושוויון. לפיכך הערעור נדחה.