ע"פ 1987/15

תקציר

פסק הדין דן בעקרונות המנחים את התערבות ערכאת הערעור בהחלטות גזר הדין, וקובע כי התערבות זו שמורה למקרים חריגים של טעויות מהותיות או ענישה בלתי מידתית. במקרה דנן, בית המשפט לערעורים לא מצא טעויות כאלה בגזר דינו של המערער על סחר בסמים, ובפרט כמות משמעותית של קוקאין, שכן נשקלו טווחי הענישה המתאימים. הכרעת הדין מדגישה את חשיבות ההרתעה בעבירות סמים על פני שיקולים אישיים, בהתאם לפסיקה קודמת. היא מכירה בעקרון הענישה האחידה, אך מדגישה כי על גזר הדין להתחשב במגוון גורמים, לרבות נסיבות פרטניות, ובכך להקשות על השוואה ישירה בין מקרים שונים. פסק דין זה קובע, כי אף שנשקלת אחידות בגזר הדין, היא אינה גוברת, וכל מקרה מחייב הערכה ייחודית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר השופטים ש' ג'ובראן וח' מלצר הסכימו עם פסק דינו של השופט מ' מזוז, ואישרו את גזר דינו של בית משפט קמא כראוי ותואם את אמות המידה המשפטיות בעבירות דומות.