בש"פ 7623/22

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לעיון בסרטונים שהם חלק מחומרי החקירה מתיק פעוטון. המבקשים, הורים לילדים מהפעוטון ומערוצי התקשורת השונים, ביקשו לקבל את הסרטונים הללו. בתחילה, הבקשה נבחנה באופן שגוי במסגרת נורמטיבית שגויה, מה שהוביל לשורה של טעויות פרוצדורליות. בית המשפט הכיר בחשיבות זיהוי המסלול המשפטי הנכון לבקשות מסוג זה, שכן למסלולים שונים השלכות מהותיות ופרוצדורליות מובהקות. בעוד שהעקרונות הבסיסיים נשארים עקביים בין המסלולים השונים, כל אחד מהם נועד להתמודד עם מצבים שונים ומגיע עם סט כלים משלו. בקשה לחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מתמקדת בהבטחת משפט הוגן לנאשם, כאשר המדינה היא צד להליך הפלילי. בינתיים, חוק חופש המידע מחייב רשויות ציבוריות למסור מידע שהן מחזיקות, אך לא תמיד גופי חקירה וביטחון מחויבים לחוק זה. הנחיית פרקליט המדינה קובעת מנגנון מינהלי לבחינת פרטי תיקי חקירה, גם אם הם חורגים מחוק חופש המידע. הוראה זו מבוססת על חובתן המוכרת של רשויות ציבוריות לאפשר לצדדים הנוגעים בדבר לעיין בחומרים שברשותם. על פי ההנחיה, יש לבסס אינטרס לגיטימי לבדיקה כזו, הנבחן על פי אופיו של הגורם המבקש, זיקתו למידע, סוג המידע, מטרת הסקירה ועיתויה. אם אושר אינטרס לגיטימי, הוא מאוזן מול אינטרסים אחרים, תוך התמקדות במניעת פגיעה בחקירה. ככלל, מידע מתיק חקירה פתוח אינו נמסר, אלא בנסיבות חריגות. השופט מצא תיק זה בעייתי, תוך שהוא מציין את התנהלותו של עורך הדין המנהל את התיק ואת הדיון וההחלטה של בית המשפט המחוזי. עם זאת, הם לא מצאו עילה להתערבות שיפוטית לגופו של עניין, שכן ההליך הנוכחי – שנולד מתוך טעויות מרובות – אינו הערוץ הראוי לביקורת שיפוטית. במקום זאת, עתירה לבג"ץ היא דרך הפעולה הראויה. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, והפרקליטות הונחתה להימנע מהעברת הסרטונים למבקשים עד למועד קצוב, תוך מתן שהות למערער להגיש עתירה לבג"ץ אם יחפוץ בכך. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של סיווג משפטי מדויק עבור בקשות כאלה ואת ההשלכות האפשריות של סיווג שגוי.