בר"מ 4308/22

תקציר

עניינה נסוב סביב חבותה של חברת יכין חקל בע"מ, המשיבה בהיטל השבחה על חלקת קרקע שהוחכרה מרשות מקרקעי ישראל למטרות חקלאיות. חוזה החכירה היה אמור לפוג ב-1998 אך הוארך עד 2009. בשנת 2016 אושרה תוכנית לבנייה למגורים על הקרקע, מה שגרם לרשות מקרקעי ישראל לבקש את החזרת הקרקע. יכין חקל הסכימה להחזיר את הקרקע אך ביקשה להמחות את זכויותיה לפיצוי לרוכש צד ג', דבר שחייב את הסדרת מעמד היטל ההשבחה שלה. ועדת התכנון המקומית העריכה היטל השבחה בסך 5,529,000 ₪ נגד יכין חקל, שערערה לוועדת הערר להיטל השבחה בהצלחה. הוועדה קבעה כי יכין חקל, בהיותו חוכר לשימוש חקלאי בלבד, אינו יכול ליהנות משינוי הייעוד ולכן אינו חייב בהיטל. הוועדה המקומית ערערה על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים, שאישר את החלטת ועדת הערר ופירש את תיקון מס' 48 כתיקון הבהרה שאינו משנה את החוק. על פרשנות זו ערערה הוועדה המקומית, מה שהוביל לפסק הדין הנוכחי. ממלא מקום הנשיא, לאחר עיון בבקשה ובתגובות, מפעיל את סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה כערעור. בית המשפט מצדד בבית המשפט לעניינים מנהליים ומקיים את ההחלטה שלא להטיל היטל השבחה על יכין חקל. פסק הדין מדגיש את הפרשנות הכלכלית המהותית של המונח "חוכר לדורות" ואת אופיו המבהיר של תיקון מס' 48, שמשמעותו היא שדין היטלי השבחה נותר ללא שינוי. מכיוון שחברת יכין חקל לא יכלה ליהנות כלכלית משינוי ייעוד הקרקע, היא אינה חייבת בהיטל. עוד מציין בית המשפט כי החלטה זו אינה קובעת את תחולת פסק הדין על מקרים קודמים של חבות בהיטל השבחה, ומשאירה שאלה זו להליך אחר. משכך, הערעור נדחה, ונפסקים למשיבים הוצאות בסך 7,500 ₪ כל אחד.