ת"א 45218-11-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשתי בקשות: בקשה להפקדת ערבות ובקשה לדחיית תביעה על הסף בשל אי תשלום אגרות. המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה להפקדת ערבות כוללת את תקנות סדר הדין האזרחי, חוק החברות ופסקי דין שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. על בית המשפט לנקוט משנה זהירות כדי להבטיח שעינויו של בעל דין לא יפגע ביכולתו להתדיין. כל תיק נבחן על פי עובדותיו לגופו, תוך התחשבות בשיקולים שונים כגון סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין ויכולותיהם הכספיות. לבית המשפט שיקול דעת רחב לאזן בין נתונים רלוונטיים, לרבות זכות הגישה לערכאות וזכותו של הנתבע שלא להפסיד אם התביעה תידחה. באשר לגובה שיעור הפיקדון, על בית המשפט לפעול בסבירות ובמתינות. מטרת הפיקדון אינה להטיל עיצום מקדמי אלא להבטיח שהנתבעים לא ינטשו את ההליך ללא יכולת לשלם את הוצאותיהם. בשלב זה, הסיכויים של ההליך מאוזנים. המשיב נדרש להפקיד ערבות להבטחת הוצאות המבקשים, בסך 160,000 ₪, המתחלקות שווה בשווה בין קבוצות המבקשים, שתשולם בתוך 20 יום. אי ביצוע פעולה זו יביא לדחיית התביעה. הבקשה השנייה לסילוק על הסף מתייחסת לאי תשלום אגרות בגין פסק דין הצהרתי. המבקשים טענו כי תביעת המשיב, המוגדרת כ"סעד הצהרתי", ביקשה למעשה זכויות במניות בעלות ערך כספי ולכן חייבה תשלום מוקדם של האגרה הנובעת מכך. המשיבה טענה כי תביעתה היא לסעד הצהרתי, בדבר בעלותה במלוא ההון שנפסק לחברה, שאינה תביעה כספית. בית המשפט בחן את הטענות ומצא כי טענת המשיב היא הצהרתית מובהקת ואינה מצדיקה את חיובם בתשלום. הליכים אזרחיים כרוכים לא פעם בנכסים סחירים, והקביעה כי יש לכמת כל סעד הצהרתי ולהפוך אותו לסעד כספי תרוקן את תוכן תקנות האגרות. זאת ועוד, המשיב לא עתר לתשלום שווי המניה, וביקש רק להשיב את מצב הרישום הקודם. לפיכך, הבקשה לפיטורים בשל אי תשלום אגרות נדחית. כל צד יישא בעלויות שלו. לבסוף, בקשתה של התובעת לשמור על זכויותיה בנוגע לרשימות עדים והליכים מקדמיים נותרת לדיון בישיבת קדם משפט מאוחרת יותר. ההחלטה תועבר לצדדים על ידי המזכירות.