עמ"ש 51235-11-19

תקציר

הערעור מערער על דחיית התביעה על הסף על ידי בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. התביעה מבקשת לבטל הסכם פשרה הקשור לצוואת אמו המנוחה של המערער. ההסכם נחתם בשנת 2010 על ידי המערערת והמשיבים, שהם קרובי משפחה ומנהלי עיזבון. המערערת טוענת כי המשיבים הטעו אותה והעלימו ממנה מידע חיוני, מה שהוביל אותה לחתום על ההסכם ללא ידיעתה. המשיבים טוענים כי התביעה חסומה בזמן, הגנה שאינה חייבת להיות מוכחת על ידי המערער בכתב התביעה אלא בתגובה לבקשת הדחייה. בית המשפט מסכים כי די ברמזיה של המערערת בדבר קיומו של חריג לתקופת ההתיישנות בכתב התביעה, והחריג אכן נטען בתשובתה. פסק הדין דוחה את התביעה ללא שמיעת ראיות, טעות שיש לתקנה. בית המשפט ממליץ להחזיר את התיק לדיון חוזר בתביעה לתקופת ההתיישנות, ולאפשר לבית המשפט קמא להחליט אם לדון בה מחדש באופן ראשוני או במהלך הדיון העיקרי, תוך שמירת זכותו של כל צד להציג את טענותיו. דעתו של השופט שוחט נתמכת על ידי השופטים רביד ושילה.