עת"מ 43007-10-21

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה לגופה, שכן העותרת לא מצאה פגמים כלשהם בהחלטת ועדת התכנון הארצית. החלטת הוועדה התבססה על שיקולים תכנוניים תקפים ואינטרסים ציבוריים, וטיעוני העותר עלו לכדי שיקול דעת תכנוני מקצועי שבית המשפט אינו צריך להתערב בהם. בתוך כך, העירייה הדגישה את חשיבותה הציבורית של התוכנית ואת העיכובים הצפויים לה אם העתירה תצליח. גם המשיב 3 עתר לדחיית התביעה בשל אי הכללת המשיבים הרלוונטיים ואי הפרכת חזקת התקינות המינהלית. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי אין להתערב בשיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון, במיוחד כאשר עסקינן במוסד תכנון בכיר כמו ועדת התכנון הארצית. טענת העותרת להשבת זכויות במקרקעין שהופקעו מכוח תכנית קודמת, תכנית האצטדיון, לא הייתה מוצדקת בשל היעדר זיקה תכנונית הדוקה בין תכנית האצטדיון לבין תכנית ארצי 1043 הנוכחית. שתי התוכניות נוצרו בנפרד וחסרות תלות זו בזו. גם טענות העותר בדבר תמיכת ראש הרשות המקומית וביטול תכנית האצטדיון נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הן אינן משנות את חוקיותה של התכנית הנוכחית. זאת ועוד, טענות העותר, כגון הבטחת ראש העיר וההשוואה להפקעת "הפארקים", לא היו מבוססות דיין ונדחו. לאור חוסר יכולתה של העותרת לעמוד בדרישות להשבת הזכויות ותפקידו המצומצם של בית המשפט לעניינים מנהליים בהתערבותו בהחלטות תכנוניות, נדחתה העתירה. העותר חויב לשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 6,000 ₪, בעוד שבית המשפט לא פסק הוצאות למשיבים 2 ו-3 בשל עמדותיהם במהלך הליכי התכנון.