תמ"ש 48362-07-12

תקציר

מדובר בתביעת נזיקין בגין "סרבנות גט", כאשר התובעת, שנישאה לנתבע בשנת 1964, מבקשת פיצוי בגין נזקים נפשיים ובריאותיים שנגרמו עקב סירובו הבלתי חוקי לכאורה של הנתבע לתת גט. הנתבעת טוענת כי היא אינה סרבנית גט וכי טענת התובעת אינה מבוססת ומקוממת. בית המשפט מכיר בהכרה בסרבנות גט כתביעת נזיקין תקפה בדין הישראלי, אך מדגיש את מורכבות ההתערבות ביחסי אישות. היא נוקטת משנה זהירות בגישה למקרים אלה, מדגישה את האופי הדינמי והאינטימי של הנישואין, ומזהירה מפני יצירת תקדים שבו גחמה של מי מהצדדים יכולה להוביל לגירושין. השופט מדגיש את קדושת מוסד הנישואין ואת ההשלכות האפשריות של תביעות נזיקין חסרות הבחנה בגין סרבנות גט, המובילות לפיחותו. הם דנים גם בעקרון הכבוד ההדדי בין בתי המשפט וביעילות הליכי הגירושין. פסק הדין דורש צו בית משפט המחייב גירושין או, במקרים נדירים, "מצווה להתגרש" כדי שתביעת נזיקין תהיה תקפה. במקרה זה, מאחר ואין פסק דין לגירושין ואין נסיבות קיצוניות, השופט פוסק כי ההליך משולל כל יסוד ומורה על מחיקת התביעה ללא הוצאות.