ע"פ 831/81

תקציר

בעניינו של המערער שהורשע לפי כלל ההחזקה התכופה של גניבה, נתן בית המשפט העליון פסק דין שהבהיר עקרונות משפטיים הנוגעים לחזקת האשמה המבוססת על החזקת רכוש גנוב. המערער הורשע תחילה בהחזקת סחורה שנגנבה במהלך פריצה לחנות מזכרות, כאשר הסברו לרכישת הפריטים ממוכר לא ידוע נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי סביר. בית המשפט העליון אישר את העיקרון לפיו החזקה תכופה של פריטים גנובים יוצרת חזקת אשמה, ומסייעת לתביעה בכך שהיא משמשת תחליף לראיות ישירות כאשר אין עדי ראייה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי חזקה זו צריכה להיבחן לצד ראיות אחרות, ואם קיים ספק סביר לגבי מעורבותו של הנאשם או הסבר אפשרי להחזקה, הרשעה אינה צריכה להיות אוטומטית. חרף ספקנותו של בית משפט קמא ביחס לעדותו של המערער, הכיר בית המשפט העליון בנכונותו האפשרית של הסברו, ובכך הטיל ספק באשר למעורבותו הישירה בגניבה ובפריצה. משכך, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור, זיכה את המערער מאשמת גניבה ופריצה אך הרשיע אותו בקבלת רכוש גנוב ביודעין בשל הימנעותו מחקירת הרכישה הזולה באופן מחשיד. ההרשעה הוגבלה לפריטים ספציפיים שנגנבו, מה שהוביל לקיצור עונשו משישה לשלושה חודשים, אם כי המאסר על תנאי הוחמר. פסק הדין מדגיש את החשיבות של הערכת הראיות והנסיבות סביב החזקת פריטים גנובים בקביעת האחריות הפלילית.