ע"פ 142/92

תקציר

המשיב העריך את המס של המערערת לשנים 1990-1993 על בסיס הגדלות הון בלתי מוסברות, לרבות הוצאות מחיה משוערות. המערערת התנגדה לשיטת החישוב של המשיב ולקבילות הראיות שהוצגו בבית המשפט. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי אומדני המשיב היו סבירים והתבססו על סקרים סטטיסטיים אנונימיים שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), אשר היו קבילים בהיותם נופלים תחת ההגדרה של "תעודה ציבורית". התסקירים נמצאו כחריגים לכלל האוסר על עדות שמיעה, שכן הם הוכנו על ידי עובדי ציבור, על בסיס חובות משפטיות, ושירתו את האינטרס הציבורי. יתר על כן, הם נשמרו לעיון עתידי ונגישים לציבור. עם זאת, בית המשפט ציין כי הסקרים הציגו ממצאים סטטיסטיים כלליים בלבד ולא קבעו מקרים פרטניים. על המערער היה נטל ההוכחה להוכיח כי האומדנים אינם חלים על מצבו הספציפי. בנוסף, בית המשפט דן בתעודה שהוגשה על ידי עובד ציבור, אשר נעדרה פרטים מהותיים, וקבע כי היא זקוקה לבירור נוסף כדי להיות קבילה כראיה. בית המשפט דחה את טענות המערער והתיר למשיב להציג את הטבלאות הסטטיסטיות כראיות, תוך הדגשת זכותו של המערער לערער עליהן. המערער חויב בתשלום הוצאות משפט.