ע"א 4721/95

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על אכיפתו של פסק חוץ. המערערת טענה כי בית המשפט הזר נעדר סמכות לפי הדין האמריקאי, כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן וכי בית הדין נעדר סמכות לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל. עם זאת, השופט פסק נגד טענות אלה. לטענת סמכות השיפוט הפנתה השופטת למאמרו של פרופ' שפירא בעניין פרשנותו של סעיף 3(1), הקובע כי יש לבחון סמכות שיפוט על פי חוקי המדינה הנדונה, במקרה זה, ארצות הברית. השופט קיבל את ראיות המשיב – תצהיר של סגן הנשיא לעניינים משפטיים – כי לבתי המשפט בארה"ב יש סמכות שיפוט בתיק. עוד ציין השופט כי מסמכי בית המשפט בארה"ב מצביעים על הליך הוגן וכי בית המשפט רואה עצמו כבעל סמכות שיפוט. באשר להזדמנות להתגונן טען המערער כי לא ידע על ההליך. אך השופט קיבל את קביעתו של בית משפט קמא כי המערער אכן ידע, ויתרה מכך, המבחן אינו ידיעה בפועל אלא האם האפשרות להתגונן הייתה סבירה. השופט קבע כי הדבר סביר, שכן האמצאה נשלחה לכתובת מוסכמת בחוזה ובה התגורר וניהל המערער עסקים. בנוסף, בית המשפט בארה"ב אישר המצאה של פדרל אקספרס ללא אישור בשל חשש שהמערערת תחמוק מהחוק. עוד ציין השופט כי למערער הייתה אפשרות לערער על פסק הבוררות בבתי המשפט בארה"ב, אך לא עשה כן. בשאלת הסמכות על פי המשפט הבינלאומי הפרטי טענה המערערת כי לא הייתה הסכמה להתדיינות במדינה בה ניתן פסק הדין. השופט חלק על כך, וציין כי החוזה בין הצדדים כלל סעיף המסכים לדון בסכסוכים משפטיים בפנסילבניה וכי הסכמה זו חלה על מערכת המשפט הפדרלית. משכך, התקיימו קשרי התושבות או ההסכמה הנדרשים, וכללי המשפט הבינלאומי הפרטי לא פטרו את המערערת מפסק הדין. לסיכום, החליטה השופטת לדחות את הערעור והורתה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪. על פסק הדין הסכימו השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ביניש.