עת"מ 18764-04-11

תקציר

המחלוקת בין העותר לבין המשיב נסובה סביב חניון והאם יש לסווגו כ"רחוב" כהגדרתו בחוק עזר חיפה (סלילת רחובות), התשס"ח-2008, דבר המחייב תשלום היטל סלילת רחוב. לטענת העותר, החניון, הסמוך למתחם עסקים, משמש בעיקר כמקום חניה לכלי רכב ואינו נחשב ל"רחוב". תקדים השופט גריל, הקובע כי מקומות חניה מוסדרים אינם מיועדים למעבר ולכן אין לסווגם כ"רחוב", מצוטט לתמיכה בטענה זו. יתר על כן, העותרת מדגישה כי המגרש המדובר כלל אינו ממוקם לאורך רחוב אלא מהווה חלקה פנימית, דבר המרחיק אותו עוד יותר מלהיחשב "רחוב". מנגד, המשיב, אשר פיצל את החלקה המקורית לשניים וסלל את החניון בחלקה 9, מסתמך על הגדרת "דרך" בחוק העזר, הכוללת את המונח "חניה", כדי לטעון כי החניון מהווה "רחוב". עם זאת, בית המשפט מוצא פגם בנימוקיהם, שכן הם מסתמכים על הגדרה לא רלוונטית. השופט מסכם כי הגדרת "רחוב" על פי חוק העזר וההבנה הכללית היא מקום המיועד לתנועת כלי רכב והולכי רגל – מעבר לתחבורה. הואיל וייעודו העיקרי של החניון שבמחלוקת הוא לשמש כמקום חניה ולא כדרך, אין הוא נחשב ל"רחוב". לפיכך, העתירה מתקבלת, והחיוב בגין סלילת הרחוב מבוטל. בנוסף, נדרש המשיב לכיסוי הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.