ע"פ 5382/11

תקציר

המערער, שנהג בעבר בילדים פגועי נפש, נידון ל-10 שנות מאסר לאחר שהורשע באונס, מעשה סדום ומעשה מגונה במתלוננת בעלת מוגבלות שכלית. החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו התבססה על עדותה העקבית של המתלוננת, הנתמכת בעדים רבים, בהם קטין שצפה חלקית באירועים, ואנשי מקצוע שהעידו על מצבה הנפשי לאחר טראומה. למרות הכחשתה של המערערת וטענותיה בדבר חוסר אמינותה של המתלוננת בשל טענות מיניות בעבר, מצא אותה בית המשפט אמינה, בנימוק של חוסר יכולתה לפברק סיפורים שקריים מפורטים. ראיות חיצוניות, כגון עקביות המסלול ועדותו של המלווה שאישרה את מאמציו של המערער להיות לבד עם המתלוננת, איששו עוד יותר את ההאשמות. בית המשפט התייחס לאתגרים פרוצדורליים, לרבות קבילות חוות דעת מומחים ומחדלי חקירה לכאורה, אך קבע כי אין בהם כדי לערער את ההגנה. למרות שהמערער הביא תקדימים משפטיים לעונשים קלים יותר, אישר בית המשפט את העונש המקורי, תוך הדגשת חומרת הניצול של אדם עם מוגבלות. עיון בגזר הדין הצביע על כך שהוא מצוי בגבולות סבירים של חומרת העבירה, מה שהוביל לדחיית הערעור על ידי ערכאת הערעור. הן השופטת ארבל והן השופט ג'ובראן הסכימו עם החלטתו של השופט סולברג לקיים את הכרעת הדין ואת גזר הדין.