עת"מ 55853-11-22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה בערעור על החלטת המשיב שלא להעניק לעותרים היתרי אכלוס בלולי המושבה שלהם לגידול עופות לייצור בשר. המשיב, בהפעילו את סמכותו לפי חוק צער בעלי חיים ופקודת מחלות בעלי חיים, החליט כי השימוש בלולי כלובים גרם לנזק פיזיולוגי לרגלי העופות, המהווה פגיעה ברווחתן ואף התעללות, והצדיק את סירובו ליתן היתרים נוספים מעבר לאלה שניתנו בעבר. בית המשפט קבע כי החלטת המשיב הייתה סבירה, התבססה על נתונים מקצועיים ומומחיות של גורמים רלוונטיים, וכי ההליך המנהלי היה תקין. למרות שהעותרים טענו לפגמים פרוצדורליים ומהותיים, לרבות שלילת זכות העיון והטיעון, בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות. היא גם דחתה את טענות העותרים כי המחקר עליו הסתמך המשיב אינו אמין, וכי התעלמו משיקולים אחרים, כגון יעילות כלכלית ובריאות הציבור. בית המשפט הדגיש את חשיבות רווחת בעלי החיים ואת אי-הפיכות הפגיעה, ומצא את החלטת המשיב לתעדף אותה על פני שיקולים אחרים כסבירה. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת ההסתמכות של העותרים, מה גם שהמשיב הבהיר מלכתחילה כי מתן ההיתרים כפוף לבחינה מקיפה של טובת העופות. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת המשיב אינה מפלה בהשוואה ליחס למגדלי תרנגולות מטילות, נוכח הבדלים פיזיולוגיים בין העופות והנסיבות השונות. העותרים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.