ת"א 4878-05-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם הסעות בין חברת הסעות תלמידים תובעת לבין הרשות המקומית הנתבעת. ההסכם, שגובש במספר מכרזים, כלל סעיף הנוגע לעליית מחירים, שקבע כי שכרה של התובעת יעודכן בהתאם לעליות המחירים שיאושרו על ידי משרד החינוך, אך התייחס גם להחלטת ממשלה שהקפיאה כל העלאה כזו. התובעת טענה כי היא זכאית לעליות מחירים נוספות בהתאם להיקף פעילותה, ואילו הנתבעת טענה כי תשלום כל העלאה יהווה תשלום כפול. בית המשפט פירש את סעיף ההסכם בכוונה, תוך התחשבות בכוונת הצדדים ובתכליתו האובייקטיבית של הטקסט, ובסופו של דבר פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הצדדים התכוונו שהתובעת תקבל את חלקה היחסי בכל עליית מחירים שתאושר על ידי משרד החינוך, בכפוף להעברת הכספים בפועל למטרה זו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי התובעת גילמה עליות מחירים בהצעותיה למכרז, ולא מצא ראיות מספיקות התומכות בכך. תחת זאת, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לחלקה בכספי משרד החינוך שהעביר לנתבעת בגין עליית מחירים בשנים 2002-2012. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי תקופת ההתיישנות חלה על תביעות התובע לתקופה שקדמה למאי 2006. חוות דעת מומחה הוגשו לצורך חישוב עליית המחיר הנוספת המגיעה לתובע, אך בית המשפט מינה מומחה מטעמו, שאת חוות דעתו המשלימה קיבל בית המשפט במידה רבה. המומחה קבע כי התובע זכאי לסך של 160,371 ₪, אשר בית המשפט הפחית ל-109,445 ₪ לאחר ניכויים. לסיכום, חויבה הרשות המקומית לשלם לחברת הסעות התלמידים 109,445 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪.