ת"א 36017-11-10

תקציר

הנתבעות, ארבע חברות פרטיות שניהלו חניונים בתל אביב, התחמקו באופן שיטתי במשך שנים רבות מתשלום ארנונה לתובעת, עיריית תל אביב, וצברו חוב משמעותי. ההתדיינות התמקדה בהיקף חוב זה, כאשר הנתבעים טוענים להתיישנות, והאם יש להטיל אחריות אישית על בעלי השליטה בחברות אלה. נמצא כי החברות אכן לא שילמו ארנונה בתקופה שבין 1996 ל-2010, וצברו חובות בסך מיליוני שקלים. עם זאת, בשל תקופת ההתיישנות, נלקחו בחשבון רק החובות שנצברו לאחר 24 בנובמבר 2003. בחוות דעת המומחה נקבע כי חובו של הנתבע 1, ירון ירב, הסתכם ב-214,880 ₪, ושל הנתבעת 2, חברת קרן אביב, סך של 12,184 ₪. התובעת דרשה להגדיל סכומים אלה באמצעות תשלומי ריבית לפי חוק ריבית הרשויות המקומיות. הנתבעים טענו כי אינטרס זה מופרז בהתחשב בנסיבות, ולחילופין הציעו להחיל את חוק פסיקת ריבית והצמדה. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי השיהוי בהגשת התביעה, הסכומים המופרזים הנתבעים וההליכים הממושכים הביאו לכך שהריביות העונשיות לפי חוק הריבית לרשויות מקומיות אינן מוצדקות. במקום זאת, חושבו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית, וקבעו את חובם של ירון ירב על 360,404 ש"ח ושל חברת קרן אביב על 20,358 ש"ח, נכון ליום 31 בדצמבר 2016. בית המשפט בחן גם האם יש להטיל אחריות אישית על בעלי השליטה בחברות בגין החובות. נמצא כי אנשים אלה ניצלו באופן פסול את האישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי להימנע מתשלום ארנונה, נוהג שלא היה מוצדק. לפיכך, החליט בית המשפט להרים את מסך התאגיד, ולהטיל על בעלי השליטה אחריות אישית לחובות החברות שלהם. לפיכך חויבו הנתבעים 1 ו-5 עד 7 לשלם לתובע סך של 360,404 ₪, והנתבעים 2 ו-8 חויבו לשלם סך של 20,358 ₪, שניהם סכומים הכוללים הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, בשל העובדה שתביעת התובע הייתה בסכום גבוה משמעותית, הורה בית המשפט לנתבעים לכסות את הוצאות התובע, לרבות 12,000 ₪ עבור הוצאות משפט, 12,500 ₪ עבור המומחה ו-50,000 ₪ עבור שכ"ט עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.1.2018.