עת"מ 38133-04-14

תקציר

השופט קבע כי הסכם הפשרה בין העותרת לעירייה לא מנע ממנה לפתוח בהליכי גבייה. ההסכם, שביקש להקפיא הליכים אלה, הותנה בכך שהעותרת תעמוד בהתחייבויותיה – דבר שלא עשתה. השופטת טענה כי יש לפרש הסכמי פשרה בתיקי ארנונה, במיוחד כאלה עם הוראות מוגבלות בזמן כמו זו, כסבירים ולא קבועים. לפיכך, העירייה הייתה רשאית לחדש את הליכי הגבייה לאחר שחלפו המועדים שנקבעו. עוד ציין השופט כי פקודת העיריות מסמיכה רשויות מקומיות לפתוח בהליכי גבייה, שאינם מותנים בפקודת המסים (גבייה). במקרה זה, חוב המס לא היה שנוי במחלוקת לפני הסדר הפשרה, והעותר אף סיפק שיק כתשלום. השופט דחה גם את טענות העותר בדבר זהות הנישום, וקבע כי בעל הקרקע הוא אכן העותר. בעקבות זאת החליטה השופטת לדחות את העתירה כולה ולבטל את צו המניעה הארעי שהוצא קודם לכן. העותרים חויבו לשלם לעירייה הוצאות בסך 15,000 ₪ וניתנו להם 15 יום להגיב על הערבות שהופקדה בבית המשפט.