פש"ר 1700/05

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת חוב שהגישו בעלי הנכס המושכר על ידי קלאבמרקט, בנוגע לתשלומים נוספים בגין בנייה שביצעה קלאבמרקט על הקרקע. הערעור מערער הן על פרשנותו המהותית של הסכם השכירות והן על טענות פרוצדורליות הנוגעות להבאת ראיות. בעלי הדירות תובעים תוספת דמי שכירות בגין תוספות הבנייה, ודורשים פיצוי כספי משמעותי באמצעות ריבית וחישובי הצמדה מיום הבנייה. לטענתם, חוזה השכירות מפרט את שטח המבנים ומרמז על דמי שכירות נוספים עבור כל תוספת. במישור הפרוצדורלי טוענים המשכירים כי הנאמנים לא הציגו גרסה עובדתית הנתמכת בתצהיר, כנדרש בערעורים על החלטות הנאמנים. עם זאת, השופט קובע כי הטענות הפרוצדורליות חסרות שחר, שכן ההכרעה בתביעות חוב אינה שקולה לדיון בבית המשפט. הליך הבירור הקצר שניהל הנאמן ראוי בהתחשב בעובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת. זאת ועוד, שאלת הפרשנות החוזית סובבת סביב כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם. השופט מצדד בפרשנות הנאמנים, וקובע כי החוזה אינו מחייב תשלום נוסף עבור תוספות בנייה. מלשון ההסכם, ובפרט סעיפים הנוגעים לתוספות, עולה כי הצדדים התכוונו שדמי השכירות יהיו סכום קבוע ללא קשר לתוספות. פרשנותם של הנאמנים נתמכת גם בהתנהלות הצדדים לאחר חתימת החוזה, שכן קלאבמרקט מעולם לא שילמה דמי שכירות נוספים והמשכירים לא נקטו בהליכים משפטיים למרות שדרשו תשלומים נוספים. בנוסף, השופטת מבקרת את הניסיון של בעלי הדירות לגבות ריבית פיגורים מקסימלית רטרואקטיבית, ומציינת כי מדובר בסכום בלתי סביר. ההחלטה דוחה את הערעור ומורה לבעלי הדירות לשאת בהוצאות הנאמנים והכונס הרשמי. פסק הדין נועד להגן על נושי קלאבמרקט מפני עשיית עושר ולא במשפט מצד בעלי הדירות.