עמ"ש 8188-12-14

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך רכושי בעקבות פטירה, ובפרשנות סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, המכתיב כיצד יש לחלק את עזבונו של אדם שנפטר. המשיב, בן הזוג שנותר בחיים, מילא אחר התנאים המפורטים בסעיף, לאחר שהיה נשוי למנוח למעלה משלוש שנים והתגורר עמו בעת פטירתו. שאלת המחלוקת העיקרית היא פרשנות המונח "דירה", והאם הוא חל על הבית ועל חלקת האדמה שעליה הוא עומד. פסק דין הרוב, שניתן על ידי השופט שטמר ונתמך על ידי השופטים למלסטריך-לטר ושרעבי, מפרש את המונח "דירה" בצמצום, ומגביל אותו לבניין המשמש למגורים בלבד. הם קובעים כי יש לראות בחלקת הקרקע חלק בלתי נפרד מהבית, ולפיכך היא נופלת לידי המשיב, שכן היא נועדה למגורים, ולא הייתה נכס להשקעה. עוד מציינת השופטת כי כוונת בני הזוג, שבנו את הבית על הקרקע, הייתה ככל הנראה שהוא ישמש כיחידה אחת. פסק דין זה מתבסס על הנסיבות בעת פטירת המנוח, ולא על מועד מתן צו הירושה, שנים רבות לאחר מכן. שני רציונאלים מרכזיים עומדים בבסיס פסק הדין: לאפשר לבן הזוג שנותר בחיים להמשיך בשגרת חייו כבעבר, ולמנוע אי נוחות והטרדה. מסקנתם של השופטים שטמר ולמלסטריך-לטר היא כי על המשיב לרשת הן את הבית והן את החלקה, והם דוחים את הערעור ומורים למערערים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 10,000 ₪.