ת"א 46850-02-17

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת אחראית לליקויים ולנזקים בפרויקט הבנייה. מהראיות עולה כי הנתבעת לא הייתה האחראית הבלעדית לפיקוח על איכות העבודה, שכן במקום נכחו גם אנשי מקצוע וצוות ניהולי נוסף מצד התובעת. התובעת לא סיפקה כל הסבר הגיוני להטלת האחריות המלאה על הנתבעת לליקויים, בפרט כאשר העבודה בפועל בוצעה על ידי קבלני משנה או עובדי התובעת. השופט גם לא השתכנע מטענת התובע כי הנתבע פעל ברשלנות חמורה או בזדון, שכן התובע לא הוכיח כי הליקויים בפרויקט שונים במשהו מאלה הנראים בדרך כלל בפרויקטים של בנייה. שנית, התובעת לא הוכיחה את היקף הנזקים הנתבעים, אשר אף כללו פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט שאינן קשורות אך ורק לליקויים. התובע דרש סכומים שלא היו מוצדקים, ולא הביא ראיות ממשיות לעלויות תיקון הליקויים או להוצאות שנגרמו עקב הליכים משפטיים. שלישית, הטענה כי הנתבע גנב כספים מהתובע בכך שביצע עבודות פרטיות עבור הדיירים ושלשל לכיסו את התשלומים, לא הוכחה. מהראיות עולה כי הנתבע ככל הנראה העביר את הכסף לבא כוחה של התובעת, מר חזי דמרי, שהיה מודע ואישר את העבודה הנוספת. התובעת לא ניהלה רישומים נאותים של עבודות או תשלומים נוספים כאמור, דבר שיצר מכשול בהתחקות אחר העסקאות. טענת הנתבע כי כל התשלומים הועברו למר דמרי לא עמדה בסתירה, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש בגין טענות פליליות אלה. לבסוף, נדחתה גם תביעת התובעת לפגיעה במוניטין, שכן התובעת לא הביאה כל ראיה לפגיעה בשמה הטוב או להפסד כספי לאחר הפרויקט. ככלל, השופט הורה לתובעת לשאת בהוצאותיה שלה ושל הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 64,350 ₪, ודחה את התביעה במלואה.