עפ"ג 43352-06-13

תקציר

לאחר עיון מעמיק בפסק דינו של בית משפט קמא ובהודעות הצדדים על הערעור והטיעונים לעונש, הגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהפחית את עונש המאסר המקורי. בעוד שפסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט ומנומק, תוך התמקדות בחומרת ובמספר העבירות, השופט סבר כי גזר הדין חורג באופן משמעותי מהמקובל במקרים דומים. השופט הסכים עם ממצאי בית משפט קמא באשר למספר האירועים וטווח הענישה ההולם, אך סבר כי הקביעה הסופית של שנתיים מאסר לכל אישום היא מופרזת. השופט הכיר בחומרת העבירות ובצורך בעונש מרתיע, אך סבר כי ההשפעה המצטברת של עונשי המאסר קשה מדי. בהסתמך על תקדימים משפטיים, הדגישה השופטת כי ערכאת ערעור צריכה להתערב רק בנסיבות חריגות, ומקרה זה עמד ברף זה. קביעתם של תשעה אירועים שונים הייתה מוצדקת, אך חומרת העונש טעונה התאמה. השופט הציע להפחית את העונש ל-10 חודשי מאסר לכל אירוע, שירוצו ברצף, ועוד 14 חודשים שירוצו במקביל, כך שבסך הכל ייגזרו עליו 90 חודשי מאסר (7.5 שנים). גזר דין חדש זה יביא בחשבון את מעצרו הקודם של המערער וישמור על עונשי המאסר המותנים שניתנו בעבר, כמו גם פיצויים לקורבנות. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, והביאה לקבלת הערעור ולהטלת העונש המופחת.