ת"א 20355-02-16

תקציר

התובעים, שהם שכנים, תבעו את הנתבעת בגין לשון הרע לאחר שלטענתה השמיעה הערות מכפישות אודותיהם בפני רוכשים פוטנציאליים של דירותיהם. הנתבעת טענה כי הדירות נבנו באי סדרי בנייה וללא תעודות גמר, כי התובעים גרמו לה נזק וכי היתרי הבנייה שלהם הושגו באמצעות שוחד. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי חלק מטענות הנתבע לא הוכחו, לרבות הטענה לאי סדרים בבנייה והטענה כי התובעים היו "נוכלים". עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע אכן סיפר לרוכשים פוטנציאליים כי התובעים השיגו את היתרי הבנייה שלהם באמצעות שוחד. הדבר נחשב לשון הרע ואף אחת מההגנות לא חלה במקרה זה. בית המשפט דחה גם את מרבית טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, הנוגעות להתנכלויות לכאורה מצד התובעים, וקבע כי הן לא הוכחו או אינן רלוונטיות. רק הצהרת התובעים בתלונה במשטרה כי הנתבע סובל מ"הפרעות נפשיות" נחשבה לשון הרע, אך בית המשפט מצא כי היא מוגנת כאמירה בתום לב. למרות לשון הרע, בית המשפט פסק לתובעים פיצוי סמלי בסך 5,000 ₪ בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה. בית המשפט ציין את הסכסוך המתמשך בין הצדדים, את היעדר ההוכחה לנזק שנגרם כתוצאה מלשון הרע ואת ניסיונם של התובעים להשתמש בתביעת לשון הרע כדי ליישב את הסכסוך הכולל. בית המשפט שקל גם את התבטאויותיהם ומעשיהם הקשים של התובעים עצמם כלפי הנתבע. התובעים ביקשו להוסיף אסמכתא לפסק הדין, שבית המשפט דחה כבלתי רלוונטית. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.