ת"א 59937-06-20

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים במלואה. השאלה העיקרית בדבר תחולת הסדר הנושים על התובעים ותביעתם נענתה בחיוב. טענת התובעים כי קמה להם עילת תביעה אישית ועצמאית מכוח הסכמי ההמרה, שסיווגו אותם כמלווים ולא כמשקיעים, לא הייתה משכנעת. לשון הסכמי הגיור עצמם, כמו גם התנהלותם ומעשיהם של התובעים עצמם, סתרו את עמדתם. נמצא כי ההסכמים נוסחו בצורה עמומה, וכוונתם האמיתית של התובעים מאחוריהם הייתה לשפר את תנאי השקעתם הראשונית, ולא לשנות את סיווגם לחלוטין. יתר על כן, מעשיהם של התובעים שנים לאחר חתימת הסכמי ההמרה – לרבות התנהלותם בנוגע להסכם ההשבה, תכתובות דוא"ל שלא פורסמו וקבלת כספים מתיק הפירוק – הראו כי הם רואים עצמם משקיעים ובעלי מניות, בהתאם לעמדת הנתבעים. מכאן הגיע השופט למסקנה כי עילת התביעה של התובעים נופלת בגדר הסדר הנושים ויש להפנות אותה כלפי נאמן התביעות ולא כלפי הנתבעים. בנוסף, הדגישה השופטת הפסדים כספיים ניכרים שנגרמו לתובעים, הסכמים מבלבלים שנוסחו על ידי הנתבעים ורשת מורכבת של חברות מעורבות, אשר תרמו להחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו.