הפ"ב 50335-12-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין שתי חברות ציבוריות, מילומור וקינקו, שעברו הליכי בוררות בעקבות הליכי הפירוק של מילומור. הבוררות נסובה סביב סעיף 4.6 להסכם שנחתם בין החברות, אשר חייב את מכירת אחזקותיה של מילומור בחברת שחר המילניום (1991) בע"מ לקווינקו. סעיף זה כלל פנייה למומחה מס לצורך קביעת תשלומי המס הקשורים למכירה. הבורר, השופט בדימוס פרופ' ד. ביין, הוציא פסק דין סופי המכריע לטובת מילומור, המורה לקווינקו לשלם 73,311,536 שקל, וקובע כי ההפרש בין סכום זה לבין התשלום בפועל יצבור הפרשי ריבית והצמדה. בעקבות פסק הבוררות ביקש מילומור מהבורר לחתום על פסק דין, שקווינקו התנגד לו, בטענה שהבוררות אישרה חישוב מס תיאורטי בלבד. הבורר דחה את טענותיו של קווינקו וחתם על פסק הדין, מה שגרם לקווינקו להגיש בקשה לביטול פסק הבורר. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, ומצא אותה בטרם עת וחסרת שחר. פסק הדין, שאותו ביקש מילומור לאכוף, נתפס כביטוי תמציתי לפסק הבורר, הכולל הוראה אופרטיבית לתשלום. בית המשפט אישר את פסק הבורר ואישר אותו כהחלטה ברורה וניתנת לביצוע. בעקבות זאת, הבקשה לדחייה על הסף של בקשת הביטול של קווינקו התקבלה, פסק הבורר אושר, וקווינקו חויב לשלם למילומור הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.