בשג"צ 9099/01
החלטה עליון
תקציר
המבקשים ביקשו ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף, שלא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש לצד העתק מפסק הדין של בית המשפט, כמתחייב מהתקנות. בקשת ההארכה נדחתה בהיעדר נסיבות מיוחדות, למרות שהעתירה הראשונית הוגשה במועד. השופט קבע כי טעותם של המבקשים נבעה מאי הבנה של הדרישות המפורשות המפורטות בסדרי הדין לדיון נוסף, הקובעים כי לעתירות יש לצרף העתקים של פסק הדין הרלוונטי. פיקוח זה לא היווה סיבה מספקת להארכה, במיוחד נוכח ההוראה הברורה בכללים. זאת ועוד, המבקשים לא הציגו כל טיעון מהותי כנגד הקביעות שהועלו בפסק הדין הראשוני, ואף לא הוכיחו נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המועד. השופטת הדגישה את הצורך בגישה מחמירה ומגבילה בעניינים אלה ואת חסינותם הפרוצדורלית של המשיבים מפני הטרדות חוזרות ונשנות. אי עמידתם של המבקשים בדרישות במועד, יחד עם השיהוי המשמעותי בהודעה למשיב על כוונתם לערער על פסק הדין, חיזקו את עמדת המשיבים והצדיקו עוד יותר את דחיית הבקשה. משכך, נדחתה הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף, והמבקשים חויבו בהוצאות משפט של המשיבים.
חקיקה מקושרת
בשג"צ 9099/01 סעיד אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה, עליון (26.12.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.