עת"מ 15831-01-11

תקציר

המשיבים טענו כי היעדר גילוי נאות מצד העותרים בנוגע לעבירות הבנייה שלהם עצמם מצריך לדחות את עתירתם. עוד טענו כי ועדת הערר פעלה במסגרת סמכותה ובסבירות, כלומר אל לו לבית המשפט להתערב. העותרים טענו כי ועדת הערר חרגה מסמכותה ופעלה באופן בלתי סביר ביחס למספר עניינים. ראשית, ביחס לקביעה כי הבנייה ישנה. ועדת הערר ביססה החלטה זו על ראיות שהונחו בפניה, שבית המשפט אינו יכול לעיין בהן, ובכל מקרה הורתה הוועדה למשיב להרוס חלק מהבנייה. שנית, באשר לעבירות בנייה, הוועדה אכן הביאה אותן בחשבון, וטענת העותרים כי היה מקום לשקול אותן ביתר שאת אינה סבירה, במיוחד בהתחשב בעבירות הבנייה של העותרים עצמם. שלישית, ביחס לבנייה בקומת הגג ולפרסום כדין של הקלות, פעלה ועדת הערר באופן סביר ובמסגרת שיקול דעתה בשקילת השיקולים התכנוניים. לבסוף, ועדת הערר לא התעלמה מטענות העותרים; אלה נמצאו חסרי ערך. משכך, קבע בית המשפט כי לא יתערב בהחלטת ועדת הערר ודחה את העתירה תוך פסיקת הוצאות למשיבים.