דב"ע 97/70 - 4

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין האוניברסיטה להסתדרות על זכותה של הראשונה לחייב עובדים הפונים למכרזים פנימיים לעבור מבחני התאמה חיצוניים כתנאי לבחינת בקשותיהם. בית הדין האזורי פסק לטובת ההסתדרות, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו. היא קבעה כי לאוניברסיטה, כמעסיק, יש זכות לנהל את ענייני כוח האדם ולדרוש מהעובדים לעבור בדיקות כאלה - נוהג מקובל ומקובל בניהול המודרני של מוסדות. זכות זו נגזרת מסמכותו של המעביד לקבוע את תנאי ההעסקה ולנהל את המפעל, ואינה אסורה בהסכמים הקיבוציים המסדירים את היחסים בין הצדדים. עם זאת, זכות זו כפופה למגבלות שונות הנובעות מחקיקה, לרבות דיני שוויון, בטיחות והגנת הפרטיות, וכן חובת תום הלב. פסק הדין מפרט את התנאים שבהם מעסיק רשאי לדרוש מעובדיו לעבור בדיקות התאמה, ובכלל זה שהבדיקות יוכרו כמדויקות באופן סביר, שהן נחוצות ותואמות את דרישות התפקיד ושתישמר פרטיותן של העובדים. כמו כן, על האוניברסיטה לוודא את תקפותן ומהימנותן של הבדיקות וליידע את נציגי העובדים על הנהלים לעריכתן.