ת"א 19964-04-21

תקציר

השופטת דחתה את תביעת לשון הרע שהוגשה מאחר שהביטויים בהם השתמש הנתבע נמצאו כדעות ולא כעובדות. לפיכך, על פי חוק איסור לשון הרע, התבטאויותיו של הנתבע, אף שפורסמו, אינן מהוות לשון הרע. הקביעה מתבססת על מבחן אובייקטיבי, המתמקד במשמעות שאדם סביר היה מייחס למילים, שבמקרה זה נמצאו כדעה אישית של הנאשם. בנוסף, גם הפרסום השני, הודעה פרטית, לא נחשב לשון הרע למרות שיש בו עלבונות, כפי שנאמר בזעם בעקבות מכתב התראה מאיים מצד התובע. התובע, שהגיש את התביעה, חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 2,000 ₪ הוצאות ו-25,000 ₪ בגין שכ"ט עורך דין.