עע"מ 87469-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המבוסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים הדיוניים, בנוגע לסיווג ההליך המתואר: **נושא הדיון:** סיווג הליך ערעורי: האם בקשת רשות ערעור או ערעור בזכות? **רקע עובדתי:** ההליך נשוא ההחלטה הנוכחית בבית המשפט העליון (עע"מ 87469-01-26) נוגע לסיווגה של החלטה שניתנה בבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 66495-07-25) ביום 27.1.2026. עתירה מינהלית זו הוגשה על ידי המערערים, שטענו כי הם מאוימים ונשקפת להם סכנה לחייהם, וביקשו למנוע את גירושם או הרחקתם מישראל ולקבל תושבות קבע. בית המשפט לעניינים מינהליים, בפסק דינו מיום 17.9.2025 (על ידי סגן הנשיא א' יקואל ז"ל), הורה על מחיקת העתירה, אך שמר למערערים את טענותיהם לעתירה עתידית. הוא גם קבע מועד למענה מצד המשיבים (משרד הביטחון) ונתן סעד זמני המונע את הרחקת המערערים מישראל עד ליום 26.10.2025. הסעד הזמני הוארך מספר פעמים. ביום 24.1.2026 הגישו המערערים בקשה נוספת להארכת הסעד הזמני. המשיבים טענו כי שלחו למערערים מענה הדורש השלמת פרטים, ולכן יש לאפשר מיצוי הליכים מולם. בעקבות זאת, ניתנה ביום 27.1.2026 ההחלטה מושא ההליך הנוכחי, שקבעה כי על המערערים למצות את ההליך המינהלי, והאריכה את הסעד הזמני עד ליום 29.1.2026 על מנת לאפשר השלמות. המערערים כינו את הערעור על החלטה זו כ"ערעור בזכות", בעוד המשיבים טוענים כי יש לסווגו כ"בקשת רשות ערעור". **ניתוח משפטי:** 1. **המסגרת החוקית – סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000:** השאלה המרכזית היא האם ההחלטה מיום 27.1.2026 מהווה "פסק דין" המזכה בערעור בזכות, או "החלטה אחרת" המחייבת קבלת רשות ערעור. סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים קובע הסדר מיוחד לגבי ערעור על "החלטה אחרת", ומונה רשימה סגורה של סוגי החלטות כאלה. הכלל הוא שעל "החלטה אחרת" שאינה מנויה בסעיף זה, יש להגיש בקשת רשות ערעור, ודין ערעור ללא רשות להידחות על הסף. 2. **מבחני סיווג – "פסק דין" לעומת "החלטה אחרת":** הפסיקה קבעה מבחנים להבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת". מבחנים אלו כוללים, בין היתר, את מבחן "סיום התיק", הבוחן האם ההחלטה הביאה לסיום המחלוקת בין הצדדים. לעיתים, אף החלטה המנויה בסעיף 12(ב) עשויה להיחשב כ"פסק דין" אם היא מסיים את התיק. לעומת זאת, החלטה שיפוטית שניתנה לאחר פסק דין, ואינה משנה, מוסיפה או גורעת ממנו, אלא דוחה בקשה בעניין שכבר הוכרע, אינה נחשבת "מהותית" ואינה מהווה פסק דין בפני עצמו. 3. **יישום המבחנים על המקרה הנדון:** * **עמדת המערערים:** סבורים כי ההחלטה מיום 27.1.2026 אינה טפלה לפסק הדין, אלא יוצקת תוכן מהותי חדש, משנה את פסק הדין ואת תוצאותיו, ובכך מבטלת למעשה את הסעד הזמני שניתן. לטענתם, היא משליכה באופן משמעותי על זכויותיהם, ולכן דינה כדין פסק דין. הדבר מקביל להבחנה בין "פסיקתה משקפת" ל"פסיקתה מבהירה" או "מתקנת". * **עמדת המשיבים:** טוענים כי ההחלטה היא "החלטה אחרת" שניתנה לאחר פסק דין ואינה נבלעת בו, בהתאם לסעיף 12(ב)(2) לחוק. לגישתם, ההחלטה אינה משנה את מהות ההכרעה בפסק הדין (מחיקת העתירה והפניה למיצוי הליכים), אלא נוגעת לסעד זמני בלבד. 4. **החלטת הרשם (רון גולדשטיין):** הרשם רון גולדשטיין קיבל את עמדת המשיבים וקבע כי ההליך הינו בקשת רשות ערעור. הוא נימק זאת בכך שההחלטה מיום 27.1.2026 אינה מהווה "פסק דין". * **נימוק מרכזי:** פסק הדין המקורי (17.9.2025) הכריע במהות כי על המשיבים להשיב לפניית המערערים, אך הוא הורה על מחיקת העתירה. הסעד הזמני שניתן בו, והוארך לאחר מכן, נחשב כסעד נלווה להכרעה המהותית, ולא ככזה ששינה את מהותה. * **החלטה "טפלה" ולא "מהותית":** ההחלטה מיום 27.1.2026, אף שהאריכה את הסעד הזמני, לא שינתה את ההכרעה המהותית של פסק הדין. היא התבססה על כך שהמשיבים מסרו מענה הדורש השלמות, ולכן על המערערים למצות את ההליך המינהלי. בכך, ההחלטה אינה "מהותית" בפני עצמה, אלא הינה "החלטה בבקשה למתן צו ביניים בעתירה מינהלית", אשר עליה ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור, ולא בערעור בזכות, בהתאם לסעיף 12(ב)(1) לחוק. * **חיזוק באמצעות הפסיקה:** הרשם הפנה לפסקי דין המבחינים בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" (לדוגמה: ויסמן נ' מדינת ישראל; ארגון צדקה נ' משרד הפנים; לובינסקי נ' עיריית ראשון לציון), ומדגישים כי החלטה הניתנת לאחר פסק דין ואינה משנה את מהותו, אינה מהווה פסק דין. **חידושים דיוניים:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של הבחנה מדויקת בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" במסגרת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים. הדבר נועד לייעל את ההליכים, למנוע סרבול ומעבר מיותר בין ערכאות, ולחסוך משאבי זמן שיפוטי, כפי שהודגש בפסקי דין המצוטטים (כמו בעניין עיריית חולון). הדגש מושם על מהות ההחלטה והשפעתה על המחלוקת העיקרית, ולאו דווקא על טיבה הפורמלי (האם היא נוגעת לסעד זמני או להכרעה סופית). **מסקנה:** סיווג ההליך כבקשת רשות ערעור, ולא כערעור בזכות, נבע מהבנת מהות ההחלטה מיום 27.1.2026, אשר נקבעה כהחלטה טפלה לפסק הדין המקורי, ולא ככזו המשנה את מהותו. הרשם הסתמך על הפסיקה הקיימת ועל הוראות החוק המגבילות את זכות הערעור אוטומטית על "החלטות אחרות". ההליך יתנהל כעת כבקשת רשות ערעור, ובכפוף להחלטה בדבר מתן רשות, אם תינתן, יידונו טענות לגופו של עניין.