ע"א 5017/92

תקציר

מדובר בחברה הנמצאת בהליכי פירוק, המיוצגת על ידי מפרק שתבע נושא משרה לשעבר (המשיב) בגין העלמת כספים. הסוגיה התמקדה בשאלה האם תקופת ההתיישנות חלה על מעשים שבוצעו למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה. בית המשפט המחוזי צידד במשיב וקבע כי חלה תקופת ההתיישנות. עם זאת, המפרק טען בערעור כי ידיעתם על מעשי המשיב החלה רק לאחר תחילת הפירוק, שכן אורגנים קודמים של החברה היו שותפים לפשע. בית המשפט העליון בחן האם סעיף 374 לפקודת החברות יוצר עילת תביעה חדשה דווקא למפרקים, כלומר תקופת ההתיישנות תתחיל בפירוק ובגילוי עוולות. נקבע כי סעיף זה אכן יצר עילה חדשה, התומכת בדחיית תקופת ההתיישנות. השופט טירקל קבע כי המפרק פועל כ"גוף חדש" ללא ידיעה מוקדמת על עוולות העבר, ובכך דחה את מועד תחילת ההתיישנות. לעומת זאת, השופט טל טען כי סעיף 374 אינו קובע עילה חדשה אלא מעניק סעד פרוצדורלי מהיר, וטען כי החוק מתחיל כאשר צד תמים אחר בתאגיד יכול היה לגלות את התרמית בשקידה נאותה. שתי העמדות מסכימות כי ידיעת המפרק מסמנת את נקודת ההתחלה של תקופת ההתיישנות, ושוללת את ייחוס הידע של מנהלי המרמה לחברה. משכך, התקבל הערעור, ואפשר להשיב את התביעה על כנה, שכן העוולות לא היו קצובות בזמן, והמשיב חויב לשלם את הוצאות המפרק.