ת"א 28488-01-20

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבע על סך 351,000 ₪ דמי תיווך בקשר עם עסקת נדל"ן. התובע צירף לתביעתו הסכם תיווך חתום, לפיו הנתבע התחייב לשלם לו דמי תיווך עבור מציאת קונה לנכס. הנתבעת הכחישה את הטענה וטענה כי הסכם התיווך זויף ונחתם במועד מאוחר מהאמור בו. עוד טענה הנתבעת כי חתימתו של נציג החברה, מר עזיזי, שחתם מטעמה על ההסכם, נעשתה ללא אישור. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את טענתו. הראיות הראו כי הסכם התיווך זויף ונחתם בדיעבד. חוות הדעת של המומחה והתנהלות התובע לאורך כל ההליך הביאו את בית המשפט למסקנה כי ההסכם נחתם לאחר המועד הנקוב בו. בנוסף, מהשיחה בין התובע לעזיזי עולה כי לא נחתם הסכם תיווך. בית המשפט מצא כי התובע ועזיזי זייפו את ההסכם על מנת להוציא כספים מהנתבע במרמה. בית המשפט קבע כי הסכם התיווך לא רק זויף אלא גם חסר תוקף, שכן הוא בוצע בניגוד לחוק ולמטרה בלתי חוקית. מטרתו היחידה של ההסכם הייתה להונות את הנתבעת ולעקל את כספה שלא כדין. לכן, הוא היה בטל מיסודו. יתר על כן, עזיזי חתם על ההסכם ללא אישור, וחתימתו לא חייבה את הנתבע. בית המשפט ציין כי תביעת התובעת התבססה גם על הוראות חוק עשיית עושר, אולם לא ניתן היה לעקוף את דרישת הכתב בסעיף 9(א) לחוק המתווכים. כוונת המחוקק הייתה למנוע התדיינויות מרובות ולקדם ודאות משפטית, גם אם משמעות הדבר שלילת זכותו של המתווך לשכר. לפיכך, בהיעדר הסכם תיווך בכתב, התובעת לא הייתה זכאית לפיצוי. כמו כן פסק בית המשפט לנתבע פיצויים לדוגמה בסך 20,000 ₪, בגין ניצול לרעה של התובע בהליכים משפטיים ושיבוש הליכי משפט. התנהלותו של התובע, לרבות אי הצגת הסכם התיווך המקורי ומרמתו, האריכה את ההליכים שלא לצורך והיוותה ניצול לרעה של ההליך. בסופו של דבר הורה בית המשפט על מחיקת התביעה וקבע כי התובע יישא בשכר טרחת עורך הדין של הנתבע, שכר טרחת מומחה, הוצאות משפט והוצאות מופת נוספות בסך 20,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום.