רע"א 4607/10

תקציר

ההחלטה מתייחסת לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתביעת נכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום). המבקש, ששירת בצבא כנהג, בין היתר בלבנון, אושפז לאחר שחרורו בשל בעיות פסיכיאטריות. הוא עתר למשיב – קצין הנכות – בבקשה להכיר בו כנכה בשל מחלת הנפש שלו, בקשה שהקצין אישר חלקית, וייחסה 50% מהמחלה לשירותו. ועדת הערר הפכה החלטה זו וייחסה את נכותו המלאה של המבקש לשירותו, אך בית המשפט המחוזי החזיר על כנו את החלטת הקצין. המבקש ביקש לערער על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי, בטענה כי מחלתו החלה במהלך שירותו. עם זאת, השופט דחה את הבקשה וציין כי הרשות לערעורים כזו ניתנת במשורה ומוגבלת לנסיבות ספציפיות. השופט מצא סתירות גם בהחלטת ועדת הערר, אשר הטילו ספק במסקנה כי מחלתו של המבקש הייתה קשורה לשירות בלבד, במיוחד בהתחשב בגורמים אחרים כמו רקע משפחתי, התנהגות אישית ושימוש בסמים ואלכוהול. השופט הדגיש כי האחריות להכרעה מוטלת על קצין התגמולים, ואחריו ועדת הערר ובתי המשפט. בסופו של דבר, השופט לא נעתר לבקשת המבקש ודחה את הערעור.