ע"א 14248-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת על התקנת מערכת מיזוג אוויר. המערערת הזמינה את העבודה מהמשיב במחיר של 199,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר אושר על ידי המערערת בכתב. המשיב ביצע את העבודה, לרבות עבודות נוספות שלא פורטו בהזמנה המקורית, ושולמו לו 115,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר מכן ניסה המשיב להשלים את העבודה, אך המערער מנע זאת מהם. בית המשפט קמא פסק לטובת המשיב והורה למערער לשלם 102,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עיקרי הערעור נגעו לשתי סוגיות מרכזיות: האחת, השאלה מי היו בעלי החוזה הנכונים – המערערת או תאגיד בבעלות המערערת; ושנית, האם יש לחייב את המערערת לשלם עבור כל העבודה למרות שלא הושלמה. בסוגיה הראשונה קובע פסק הדין כי בעלי החוזה הם המשיב והמערערת באופן ישיר, בהתבסס על תנאי החוזה עצמו, דבר שאינו מעיד על מעורבות תאגידית כלשהי, וכן על כך שהמערערת לא טענה למעורבות תאגידית כלשהי במהלך המו"מ ולא העבירה במפורש את החוזה לצד אחר. מסקנה זו נתמכת גם בהודאת המערערת כי הפעילות החוזית הועברה לחברה אחרת במהלך חיי החוזה, ללא ידיעתו או הסכמתו של המשיב. בעניין השני מצא בית המשפט כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות כי המשיב לא השלים את העבודה, וכי גרסתו של המשיב לאירועים אמינה יותר. לפיכך החליט בית המשפט כי יש להפחית את הסכום המגיע למשיב ב-2,000 ₪ בלבד, אשר המשיב העריך כי מדובר בעלות העבודה החסרה. המערערת גם לא הצליחה בערעורה על ההחלטה בדבר תשלום התמורה החוזית, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. לבסוף, מצא בית המשפט כי שכר טרחת עורך הדין שהורה עליו בית משפט קמא היה סביר ונתון לשיקול דעתו. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בניכוי קטן שישקף את הצלחתו החלקית של המערער בתביעתו בדבר שווי העבודה החסרה.