צ"א 30706-10-17

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 10(ב) לחוק העונשין על גביית קנסות או פיצויים ממי שהורשעו בעבירות פליליות בחו"ל ולא שילמו אותם. המשיבים במקרה זה הוסגרו לארה"ב, הורשעו במרמה ונגזרו עליהם עונשי מאסר, קנסות ופיצויים לקורבנות. מאחר שלא שילמו את הפיצויים, ביקשה ממשלת ארה"ב את עזרתה של ישראל באמצעות חוק העונשין. בית המשפט בוחן את מהות חיוביהם הכספיים של המשיבים, את תחולתו של חוק אכיפת פסקי חוץ, את התנאים האישיים להחלת סעיף 10(ב) ואת גובה הפיצוי. בית המשפט מוצא כי חובת תשלום השבה בהליך פלילי בארה"ב כמוה כחובת פיצוי פלילי בישראל, ומכאן חל סעיף 10(ב). עוד נקבע כי חוק אכיפת פסקי חוץ אינו חל במקרה זה, שכן הוא משרת תכלית אחרת ואינו מקביל לסעיף 10(ב). באשר לתנאים האישיים, בית המשפט מפרש את החוק בקפדנות כמחייב את המשיבים להימצא בישראל בעת הגשת הבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית עבור המשיבה 3 שריצתה את עונשה בחו"ל באופן מלא ועבור המשיבה 7 השוהה מחוץ לישראל. לגבי יתר המשיבים, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו להגביל את גובה הפיצוי למקסימום המותר על פי החוק הישראלי, שהוא 258,000 ₪ לכל נפגע, כדי למנוע פגיעה בתקנת הציבור. עם זאת, מגבלה זו אינה חלה על 24 הנפגעים שנגרם להם נזק החורג מתקרה זו, שעבורם קובע בית המשפט את הסכום המקסימלי על סך כולל של 6,192,000 ₪. הבקשה מתקבלת עבור המשיבה 5 אך בתנאי שתשלומה יבוצע בתשלומים של 10% משכרה החודשי, כמפורט בגזר דינה. בית המשפט דוחה גם את הבקשה לעיקול והטלת עיקול, שכן נראה כי המבקש חזר בו.