סע"ש 59408-12-15

תקציר

התובע, מבקש מקלט אריתריאי בישראל, עבד אצל הנתבעות 1 ו-2, חברות לאספקת כוח אדם, כפועל בניין באתרים שונים במשך כ-26 חודשים. התובע תבע את הנתבעים על כך שלא שילמו לו זכויות סוציאליות. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע הוא אכן פועל בניין, שזכויותיו מחושבות על פי צו ההרחבה בענף הבנייה, או עובד כללי, המוסדר בצו ההרחבה בענף כוח האדם. בית המשפט קבע כי בתקופה הראשונה, מאוקטובר 2013 ועד מאי 2014, הועסק התובע על ידי הנתבעים במחסן ולכן חל עליו צו הארכה בענף משאבי אנוש. החל מחודש יוני 2014 ועד לסיום העסקתו באוקטובר 2015 עבד התובע באתר בנייה והוא זכאי לחישוב זכויותיו בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה. עוד קבע בית הדין כי התובעת קיבלה שכר נכון בהתאם לתעריף השעתי שהוסכם עליו וכי הנתבעים לא הפרו את חוק הודעה מוקדמת לעובד על תנאי עבודה. עם זאת, הנתבעים לא ביררו את פרטי התשלומים בתלושי השכר, ולפיכך חויבו לשלם 3,500 ₪ בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר. התובעת הייתה זכאית גם לסך של 13,985 ₪ עבור פדיון חופשות, דמי הבראה וחגים, שכן הנתבעים לא מסרו פירוט של תשלומים ששולמו בגין הטבות אלה. בית המשפט לא מצא כל פגיעה בזכויותיה של התובעת עקב שינוי החברה המעסיקה מנתבעת 2 לנתבעת 1 בינואר 2015. לבסוף, החליטה השופטת שלא להרים את מסך ההתאגדות מעל נתבעים 1 ו-2, ולפיכך דחתה את הטענות נגד נתבעים 3 ו-5. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 46,212 ₪, מתוכם 6,500 ₪ עבור שכר טרחת עורך דינו, בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.