ע"א 8789/02

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת מס שבח על מכירת דירת מגורים שנבנתה על חלקת קרקע שנרכשה במשותף על ידי הורי המשיב בשנת 1945. המשיב ירש חלק מהמקרקעין לאחר מות אביו בשנת 1964 ולאחר מכן רכש את חלקה של אחותו. בשנת 1994 התקשרו המשיב ואמו בעסקת קומבינציה, במסגרתה מכרו חלק מהמקרקעין לחברת בנייה בבעלות המשיב תמורת שתי דירות. המשיב ואמו ביקשו פטור ממס שבח, אשר ניתן בהתאם לשווי המוערך של הדירות. לאחר מכן העניק המשיב את דירתו במתנה לאמו, שהעניקה לו במתנה את דירתה. בשנת 2000 מכר המשיב את דירתו וביקש לחשב את מס השבח על פי שווי השומה משנת 1994, אך רשות המסים דחתה בקשה זו. שני הצדדים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי שהיטיבה עם המשיב. פסק דין הרוב דחה את ערעור רשות המסים וקיבל את ערעורו הנגדי של המשיב, בקובעו כי מועד הרכישה הרלוונטי לצרכי מס שבח הוא מועד עסקת הקומבינציה. החלטה זו מתבססת על תחולתו של סעיף 21(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, הבוחן את השווי שנקבע בעת הרכישה לצורך חישוב מס שבח. השופטת נאור חלקה על כך, וטענה כי מועד הרכישה המקורי צריך לחול על החלק הלא נמכר של הקרקע. לפיכך, פסק דין הרוב מחייב לחשב מחדש את חבות המס של המשיב באמצעות שווי השומה משנת 1994, ואילו השופטת נאור הייתה מאשרת את עמדת רשות המס.