תפ"ח 34485-10-02

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה החמורה של מארב ודקירת שכן של אמו שהתלונן עליה. עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, פירטו כיצד נדקר המתלונן בחלקים שונים בגופו באמצעות כלי חד, ולמרבה המזל ניצל. בהתחשב בכך שהעונש המרבי על העבירה הוא 20 שנות מאסר, היה על בית המשפט להטיל עונש חמור, בהתחשב בנסיבות העבירה ובחומרתה. בעוד שירות המבחן המליץ על הקלות, בית המשפט העדיף את הצורך בהרתעה, הגנה ותגמול ציבוריים, במיוחד לאור השכיחות הגוברת של עבירות סכין. בית המשפט הכיר בחרטה של הנאשם ובהחלטה השלווה של הבניין, אך לא יכול היה להתעלם מחומרת השימוש בסכין, המהווה סיכון קטלני. לפיכך, נגזרו על הנאשם 48 חודשי מאסר, כאשר 36 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי, המותנים בהתנהגות טובה. בנוסף, בית המשפט הורה לנאשם לפצות את המתלונן בסך 15,000 ₪ בגין סבלו, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של המתלונן לתבוע תביעה אזרחית לפיצויים נוספים. גזר הדין נועד לאזן בין צדק לרחמים, ולשקף את חומרתו של בית המשפט תוך התחשבות בנסיבותיו של הנאשם ובסיכויי השיקום.