ת"א 41224-05-18

תקציר

התובעת, שייצגה את רשות הפיתוח, תבעה את הנתבעים להסיר את ידיהם מדירה שהושכרה לאביהם המנוח. הנתבעים טענו כי שאבו את זכויות הדייר מהוריהם וכן העלו את הגנות השיהוי, השתק וסעד מן היושר. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו כל זכות בדירה. מהראיות עולה כי הדירה הייתה נטושה וכי הנאשמים לא התגוררו בה עם הוריהם או לאחר מותם. לכן, הם לא יכולים להיחשב דיירים. יתר על כן, התשלומים ששילמו הנתבעים על חוב השכירות של הוריהם לא יצרו עבורם זכויות קנייניות כלשהן, והשיהוי של התובעת בפעולה להשבת הדירה לא היווה הגנה, מה גם שלרשות היו פעולות אכיפה רבות לבצע. גם טענת הצדק והיושר נדחתה מאחר שלנתבעים היה בית מגורים משלהם והם לא היו זכאים למעמד של דייר מוגן. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה להם עד למועד שנקבע. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות מתונות ושכר טרחת עורך דין, אשר נקבעו על סך של 9,000 ₪, בהם תישא הנתבעת מס' 1.