בש"א 80/88

תקציר

עובד של שתי חברות - חברת תעשיות מוצרי היגיינה (ת.מ.ה) והחברה הישראלית למגבות נקיות (מ.נ.ל) - עזב אותן בשנת 1987 כדי להקים עסק משלו. החברות תבעו אותו מלהתחרות בהן, והשיגו צו מניעה זמני. העובד טען כי העסק החדש שלו עוסק בשיווק ושירותים למגבות, ולא בייצור וכביסה, ולכן אינו מתחרה בת.מ.א. בספטמבר 1987 הוציא בית המשפט המחוזי החלטה המבטלת את צו המניעה הזמני למ.נ.ל. אך משאירה אותו על כנו עבור ת.מ.א., האוסר על העובדת לעסוק בייצור ובכביסה של בדים. העובד הבין שמשמעות הדבר היא שהוא יכול לשמש כמתווך לשירותי כביסה, דבר שעליו ערערה ת.מ.ה, מה שהוביל לביזיון הליכי בית המשפט. בית המשפט המחוזי הבהיר בפברואר 1988 כי החלטתו אוסרת על העובד לספק שירותי כביסה בעצמו או באמצעות קבלנים חיצוניים. כעת מבקש העובד לערער על ההחלטה מספטמבר 1987, בטענה כי פירש אותה אחרת ועילות הערעור התעוררו רק בפברואר. בית המשפט מסכים, מאריך את המועד האחרון לערעור, שכן ההחלטה נתונה לפרשנויות שונות, ומבהיר כי ההבהרה מפברואר היא חלק מההחלטה מספטמבר וניתן גם לערער עליה. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש.