ע"א 215/91

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט העליון בערעור בעניין מינוי כונס נכסים לדיוטי פרי ספורט ימי (1988) בע"מ. המערערת, שהחזיקה ב-26% מהחברה, ערערה על החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהתקבלה על-ידי המשיב, בעל מניות של 74%. הסכסוך החל לאחר הדחת המנכ"ל שמונה על ידי המערערת עקב מחלוקות, מה שהוביל את המשיב לבקש מינוי כונס נכסים להבטחת חובות באמצעות איגרת חוב עם שעבוד צף. בקשתה המאוחרת יותר של המערערת לבטל את מינוי כונס הנכסים נדחתה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי, אשר התייחס אליה כאל תביעה נגזרת שהוגשה ללא סמכות נדרשת. בית המשפט העליון הפך זאת, והדגיש כי ערעורים על החלטות של מי שאינם צד לפסק הדין המקורי, כמו המערער, נחשבים ל"פעולות עצמאיות" וניתן לערער עליהם ללא רשות מראש. בית המשפט ציין כי תביעות נגזרות הן אינדיבידואליסטיות ומחייבות הצטרפות לחברה כנתבעת ולא כתובעת, על מנת להבטיח כי כל פסק דין ייטיב עם החברה באופן ישיר. המערערת גם עקפה את ההליכים המקדמיים של התאגיד, משום שהמשיבה בעלת השליטה, שיזמה את הבקשה המקורית, לא הייתה צפויה לפעול נגד עצמה. הדבר הצדיק את הוויתור על הערעור שקדם לתביעה בפני הדירקטוריון. בית המשפט העליון מצא פגמים בדחייה הקודמת, וקבע כי אין לדחות את התביעה על הסף אלא לתקן אותה כך שתכלול את החברה כמשיבה. לפיכך, הוארך התיק להמשך הליכים, תוך מתן אפשרות לשקול את טענות המערער באופן מהותי. בית המשפט העליון הורה לצרף את חברת הדיוטי פרי כמשיבה ולפסוק הוצאות למערערת.