ת"א 2684-09-12

תקציר

קבוצת משקיעים, בהם אנשי עסקים מוכרים, ניסתה להציל חברת אופנה כושלת באמצעות הזרקת הלוואה של 20 מיליון שקל. המשקיעים סיכמו עם שני בנקים, להם חייבת החברה כספים, כי הבנקים יעמידו אשראי נוסף שיסייע בהבראת החברה. עם זאת, הבנקים סירבו להעניק את האשראי הנוסף לאחר שגילו כי המשקיעים מכרו את כל נכסי החברה, ובכך סיכלו את סיכויי ההתאוששות שלה. לאחר מכן תבעו המשקיעים את הבנקים, דרשו פיצוי של 25 מיליון שקל וטענו כי הבנקים ביצעו פעולת "עוקץ בנקאי". השופט פסק לטובת הבנקים וקבע כי ציפיות המשקיעים לקבלת סיוע בנקאי נוסף אינן מבוססות. החלטת הבנקים שלא להעמיד אשראי נוסף הייתה מוצדקת בשל שיקולים כלכליים נכונים ופעולות המשקיעים עצמם במכירת נכסי החברה, אשר ביטלו את האפשרות להבראת החברה. עוד ציינה השופטת כי המשקיעים לא ביצעו בדיקת נאותות ראויה טרם השקיעו בחברה והציגו מצגי שווא לבנקים בדבר סיכויי החברה. כמו כן, הבנקים לא היו מחויבים להבטיח את החזר ההלוואה של המשקיעים, שכן זו הייתה באחריות החברה. גם טענות המשקיעים לנזקים נדחו, שכן כל פגיעה נבעה מהתנהלותם הלקויה ולא מפעולות הבנקים. בנוסף, השופטת מתחה ביקורת על המשקיעים שלא שיתפו גורמים רלוונטיים בתביעה, כמו מנהל החברה לשעבר, שהואשם בהונאה. השופט הגיע למסקנה כי הבנקים פעלו בסבירות ובמסגרת שיקול דעתם העסקי בסירובם להעמיד אשראי נוסף לחברה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין, בסך 300,000 ש"ח, בשל הזמן והמאמץ הנדרשים לניהול ההליך.