ע"מ 1242/07

תקציר

השאלה העיקרית שהוצבה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב הייתה האם שולמו זכויותיה של המערערת בחלקת מקרקעין אם לאו. המערערת טענה כי התשלומים החודשיים ששולמו לעיריית תל אביב היו בגין רישיון להפעלת מתקנים במקרקעין ולא עבור הקרקע עצמה. עם זאת, השופט קבע כי תשלומים אלה אכן היו בגין הזכויות בקרקע, כפי שנקבע בהסכם החכירה בין המערערת לעירייה, ולפיכך שולמו זכויותיה של המערערת במקרקעין. זאת ועוד, קבע השופט כי יש לראות בזכויותיו של המערער בחניון סמוך, שהופקעו אף הן, כבלתי משולמות בגינה. מכאן, שהמערערת זכאית לסכום אינפלציוני בגין החניון, כאמור בסעיף 88 לפקודה הרלוונטית. עוד קבע השופט כי יש לחשב את התמורה בגין הפקעת הקרקע והחניון על פי שער החליפין ביום המכירה, שהיה במקרה זה מועד פרסום ההפקעה ברשומות. כל שינוי בשער החליפין לאחר תאריך זה נחשב להכנסות או הוצאות ומחויב במס בהתאם. השופט הסכים גם עם החלטת המשיב שלא להכיר בהפסדים מסוימים הנתבעים על ידי המערערת, לרבות דמי ניהול, הוצאות אחזקה וחובות אבודים, בשל היעדר ראיות מספיקות שהובאו על ידי המערערת. מנגד, נדחתה בקשת המערערת לקיזוז הפסדים הנובעים מהפרשי הצמדה. השופט קבע כי ניתן לקזז הפסדים אלה כנגד רווח ההון שנוצר כתוצאה מההפקעה, שכן הפטור בגין רווחים הנובעים מהפרשי הצמדה בתיקי הפקעה נועד להיטיב עם המערערת ולא הצדיק שלילת ההכרה בהפסדים. לבסוף החליטה השופטת כי על המערערת לשאת בחלק מהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 35,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 3.12.2012.