ת"א 62374-07-17

תקציר

הנתבעים נמנעו מלהגיש סיכומי טענותיהם, דבר השקול על פי תקנות סדר הדין האזרחי לאי התייצבות לדיון. כתוצאה מכך, היה על בית המשפט לקבוע האם ניתן להוכיח את טענות התובע. התובעת טענה כי הנתבעים, ובפרט הנתבעים 2 ו-3, חבים על פי הסכם שכירות וערבות חתומה על ידם כערבים. הנתבעים טענו כי חתמו על מסמך ריק ולא היו מודעים לתנאי הסכם השכירות, אך השופטת דחתה את תביעתם וציינה כי הם לא הביאו ראיות לטענותיהם ולא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. עוד ציינה השופטת כי טענותיהם היו נגד נאשם 1, שלא נכח להעיד, ואי הבאתו כעד יצרה חשד בדבר תקפות טענותיהם. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת לא פעלה באופן סביר להפחתת נזקים לאחר שהשוכר, הנתבע 1, נטש את הנכס המושכר. התובע טען כי ניסה להשכיר מחדש את השטח אך לא סיפק כל ראיה למאמצים אלה. השופטת קבעה כי הימנעותה של התובעת מלחפש באופן אקטיבי שוכר חדש לתקופה של חודשיים הייתה סבירה, אך כל עיכוב נוסף לא היה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי הנתבעים 2 ו-3 חייבים כערבים לשמונה חודשי שכירות, בשיעור של 45,150 ₪ בתוספת מע"מ לחודש. הם חויבו לשלם לתובע 361,200 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים בכיסוי שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 24,000 ₪. גם זכות הערעור הוכרה.