תא"מ 6004-06-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהציגו הצדדים ואת סיכומיהם שהוגשו, והוא סבור כי יש לקבל את טענת התובע במלואה. ראשית, מהראיות עולה כי חתימת הנתבע על השיק אותנטית, וטענת הזיוף לא הוכחה. נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי החתימה על השיק אמיתית, וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תומכת בכך. בנוסף, התובע מוכר כמחזיק תקין של השיק. התובע והנתבע הם צדדים רחוקים שכן אין ביניהם קשר משפטי ישיר, והתובע קיבל את השיק בתום לב ובערך. השיק שימש לפירעון חוב לתובע על ידי צד שלישי, שחר קמיסה, שקיבל את השיק מהנתבע. כך נוצרת שרשרת תמורה תקפה, גם אם הנתבע עצמו לא קיבל כל תמורה באופן ישיר. בית המשפט דוחה גם את טענת הנתבע כי הנפיק את השיק רק כטובה לקמיסה, שכן היא כפופה להוראות סעיף 27 לפקודת השטרות, המחייב את הנתבע לכבד את חתימתו. יתר על כן, טענת הנתבע כי לא קיבל הודעת קלון מופרכת על ידי תקדים, שכן הודעה כזו אינה נדרשת עבור שיק שלא כובד בשל מחסור בכספים. לבסוף, הימנעותו של הנאשם מזימון עדי מפתח, לרבות קמיסה, להעיד מחלישה את מעמדו. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת התובע, מורה על פתיחת הליכי הוצאה לפועל ופוסק לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.