ע"א 3080/22

תקציר

במקרה הנדון, נדחה הערעור על אחריותה של חברת ביטוח כלפי המשיב. פסק הדין נסב סביב פרשנותו של סעיף 24 לפקודת הביטוח, שעניינו ביטולי פוליסות וחובות המבטח. המערערת טענה ללא הצלחה כי הוראת ההשעיה, המגנה על נפגעי צד ג' למשך 21 יום לאחר ביטול הפוליסה, חלה רק אם המבטחת יוזמת את הביטול. בית המשפט הבהיר כי סעיף 24 נועד להגן על נפגעי צד ג', ללא קשר למי מבטל את הפוליסה, והדגיש את כוונת המחוקק לאפשר לנפגעים לקבל פיצויים ללא קשר לבעלות על הפוליסה או לסיבת הביטול. נקודה קריטית נוספת הייתה פירוש המונח "פגום". המערערת טענה כי יש להחריג נפגעי צד ג' שאינם מבוטחים מזכויות פיצויים; עם זאת, בית המשפט לא הסכים. היא קבעה כי למרות שלילת זכאויות לפי חוק תאונות דרכים בגין נהיגה ללא ביטוח, עדיין יכול נפגע להגיש תביעות לפי דיני הנזיקין הרגילים. בית המשפט הדגיש כי הגבלת פרשנותו של המערער עומדת בסתירה הן ללשון והן לתכלית החקיקה, שהיא להבטיח פיצוי כולל לנפגעים. לפיכך, שתי טענות המערערת הופרכו, והערעור נדחה, תוך פסיקת הוצאות למשיב.