עמ"נ 520/08

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות שעניינה טענת המערערת לבעלות על תשע מניות באגודה השיתופית המשיבה. המערערת, שהוכרה כבעלים של שתי מניות, דחתה את בקשתה לשבע המניות הנוספות משום שלא יכלה לספק את הראיות הדרושות כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט הקודמת. על פי החלטה זו, רק מי שיכול היה להציג תעודת מניה או פנקס חברים יכול היה להיות מוכר כבעל מניות – ראיות המערערת, שהסתמכו על תלושי שכר ותצהיר, לא היו מספקות. גם הערעור לא צלח, שכן השופט הסכים עם טענת המשיב כי ההחלטה הקודמת נועדה לייעל את הליך הקמת המרשם הסופי של חברי הקואופרטיב וכפועל יוצא מכך את מספר המניות שכל אחד מהם זכאי להן. מאחר שהמערער לא יכול היה להביא את הראיות הנדרשות, לא היה מקום לבטל את החלטת הרשם. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענות המשיב לגופו של עניין – לפיהן היסטורית הונפקו מניות מרובות רק בנסיבות חריגות – התקבלו במקרים דומים שנידונו בעבר. התוצאה הייתה דחיית הערעור, ללא צו להוצאות.