ע"א 4666-12-08

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שדחה תביעה לצו מניעה נגד אישה שהוציאה את דיבתו של גבר לאחר שלכאורה הונה אותה בסכומי כסף גדולים. המערער טען כי מעשיו של המשיב פגעו בשמו הטוב ללא תקנה וביקש צו מניעה רחב יותר מזה שניתן על ידי בית משפט קמא, אשר אסר על המשיב להשתמש בביטויים מעליבים ולהטריד את המערער או את בני משפחתו. המשיבה טענה כי היא דוברת אמת וזכותה להזהיר את הציבור מפני התנהגות המרמה של המערער. השופט בחן את התיק לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת וחוק איסור לשון הרע. הם הגיעו למסקנה כי בעוד שפרסומי המשיב מהווים לשון הרע ומבוססים ככל הנראה על אמת, למערער עומדים סעדים משפטיים אחרים בגין תלונותיו, ואין להגביל את חופש הביטוי במקרה זה. זאת ועוד, צו מניעה לא היה ראוי בהתחשב בכך שהמשיבה לא פרסמה את טענותיה מזה זמן רב ולא הייתה לה כל כוונה לעשות כן בעתיד, למעט אולי באמצעות פנייה לתקשורת. באשר לצו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת הסכים השופט עם החלטת בית משפט קמא שלא להרחיב את צו המניעה. הם הדגישו כי הטרדה מאיימת, כהגדרתה בחוק, צופה פני עתיד וחלה על פגיעה עתידית. מאחר שהמשיבה הצהירה כי לא תטריד את המערער או את משפחתו ולא עשתה כן לאחרונה, לא היה מקום לצו מניעה. עם זאת, הבהירה השופטת כי פרסומים חוזרים ומכוונים כלפי המערערת עלולים להוות הטרדה מאיימת ויש לאסור אותם. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. ההחלטה הדגישה את חשיבות חופש הביטוי והזכות להזהיר את הציבור מפני הונאה אפשרית, תוך הגנה על הפרט מפני איום בהטרדה.